<h1>שאילתות פרשת ויקרא שאילתא ס"ח</h1>
<h2>דף י.</h2>
שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל ספק איסורא היכי דמי כגון חתיכת חלב וחתיכת שומן דאי ערבו בהדדי ולא ידיע הידא דחלב הידא דשומן אי נמי חתיכה אחת ספק חלב הוא ספק שומן הוא ואשכחנן דאחמר קוב"ה בספק טפי מן ודאי דאילו ודאי אכל חלב בשוגג מביא קרבן חטאת אפילו בת דנקא ואילו שגג ואכל ספק מביא אשם בכסף שקלים אחמר רחמנא בספק כי היכי דניבדלי מיניה שנאמר ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו ואילו היכא דשחט ומספקא ליה אי שהא כשיעור דמטרפא אי לא אסירא דתניא [חולין י'. כ"ח.] זה מעשה היה ואמר כל ספק בשחיטה טריפה ואילו מאן דאבד ליה גדיא או תרנגולא ואזל ואשכחינון בבייתיה דישראל שרו מאי טעמא זיל בתר רובא ורוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן ודאי אשכחינהו דשחיטי ושדו באשפה כיון דמנבלא אמרי' האי איטרופי איטרוף ושדנהו לכלבי דתניא [חולין י"ב.] הרי שאבדה גדיו או תרנגולתו ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר אמר רבי נראין דבריו של רבי יהודה כשמצאן באשפה ודבריו של רבי חנינא כשמצאן בבית ואי אישתכח בדוכתא דמטנפא ולא מטנפא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי [ב"מ כ"ד:] ואמר דבמי התירו משום שחיטה כדרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ואילו מתא דאית ביה תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילתא ואזל וזבן מחדא מנייהו ולא ידע אי מן הנך דהיתירא אי מן ההיא דאיסורא זבן אסיר ולא אזלינן בתר רובא כיון דקביע איסורא כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ודאי אייתי עורב בישרא ושדא ולא ידע אי מן הנהו דהיתירא אי מההוא דאיסורא ומשכח לה ישראל ולאו דוכתא דקביע איסורא הוא אמרינן כל דפריש מרובה פריש ושרי כדתנן [פסחים ט': כתובות ט"ו. חולין צ"ה. נדה י"ח.] תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע אי מן הנך דהיתירא אי מההיא דאסורא אסיר ובנמצא הלך אחר הרוב ואילו חיותא דדרסה דובא או אריא אסירא ואי לא ידע אי מטא אי לא מטא דהוויא ליה ספק דרוסה בזכר אסור כל שנים עשר חודש ובנקבה עד שתלד ואי איערב ספק דרוסה אפילו בריבוא כולן אסורות ודאי איבדר מנהון רובא לחדא דוכתא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא בהך רובא איתיה והנך מיעוטא שריין ודאי מישקל חוטרא ובדרינון לא גזירה דילמא אתו למישקל מקבוע איסורא ומיכל כדתנן [זבחים ע'.] כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן [זבחים ע"ג:] וקשיא לן ליקשינהי וליניידי וכל דפריש מרובא פריש ואמר רבא גזירה דילמא אתי למישקל מקבוע ואקרובי ואילו היכא דאיכא שתי חנויות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה והא קיימא בהך גיסא דמתא והא קיימא בהך גיסא דמתא ואשתכח בשר ולא ידיע אי מן הכא אי מן הכא ודאי ליכא רובא זיל בתר קרוב דרחמנא אמר זיל בתר קרוב שנאמר והיתה העיר הקרובה אל החלל.
<h2>דף יב.</h2>
שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל ספק איסורא היכי דמי כגון חתיכת חלב וחתיכת שומן דאי ערבו בהדדי ולא ידיע הידא דחלב הידא דשומן אי נמי חתיכה אחת ספק חלב הוא ספק שומן הוא ואשכחנן דאחמר קוב"ה בספק טפי מן ודאי דאילו ודאי אכל חלב בשוגג מביא קרבן חטאת אפילו בת דנקא ואילו שגג ואכל ספק מביא אשם בכסף שקלים אחמר רחמנא בספק כי היכי דניבדלי מיניה שנאמר ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו ואילו היכא דשחט ומספקא ליה אי שהא כשיעור דמטרפא אי לא אסירא דתניא [חולין י'. כ"ח.] זה מעשה היה ואמר כל ספק בשחיטה טריפה ואילו מאן דאבד ליה גדיא או תרנגולא ואזל ואשכחינון בבייתיה דישראל שרו מאי טעמא זיל בתר רובא ורוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן ודאי אשכחינהו דשחיטי ושדו באשפה כיון דמנבלא אמרי' האי איטרופי איטרוף ושדנהו לכלבי דתניא [חולין י"ב.] הרי שאבדה גדיו או תרנגולתו ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר אמר רבי נראין דבריו של רבי יהודה כשמצאן באשפה ודבריו של רבי חנינא כשמצאן בבית ואי אישתכח בדוכתא דמטנפא ולא מטנפא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי [ב"מ כ"ד:] ואמר דבמי התירו משום שחיטה כדרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ואילו מתא דאית ביה תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילתא ואזל וזבן מחדא מנייהו ולא ידע אי מן הנך דהיתירא אי מן ההיא דאיסורא זבן אסיר ולא אזלינן בתר רובא כיון דקביע איסורא כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ודאי אייתי עורב בישרא ושדא ולא ידע אי מן הנהו דהיתירא אי מההוא דאיסורא ומשכח לה ישראל ולאו דוכתא דקביע איסורא הוא אמרינן כל דפריש מרובה פריש ושרי כדתנן [פסחים ט': כתובות ט"ו. חולין צ"ה. נדה י"ח.] תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע אי מן הנך דהיתירא אי מההיא דאסורא אסיר ובנמצא הלך אחר הרוב ואילו חיותא דדרסה דובא או אריא אסירא ואי לא ידע אי מטא אי לא מטא דהוויא ליה ספק דרוסה בזכר אסור כל שנים עשר חודש ובנקבה עד שתלד ואי איערב ספק דרוסה אפילו בריבוא כולן אסורות ודאי איבדר מנהון רובא לחדא דוכתא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא בהך רובא איתיה והנך מיעוטא שריין ודאי מישקל חוטרא ובדרינון לא גזירה דילמא אתו למישקל מקבוע איסורא ומיכל כדתנן [זבחים ע'.] כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן [זבחים ע"ג:] וקשיא לן ליקשינהי וליניידי וכל דפריש מרובא פריש ואמר רבא גזירה דילמא אתי למישקל מקבוע ואקרובי ואילו היכא דאיכא שתי חנויות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה והא קיימא בהך גיסא דמתא והא קיימא בהך גיסא דמתא ואשתכח בשר ולא ידיע אי מן הכא אי מן הכא ודאי ליכא רובא זיל בתר קרוב דרחמנא אמר זיל בתר קרוב שנאמר והיתה העיר הקרובה אל החלל.
<h2>דף צג.</h2>
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא ותרבא דכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו דמא נהיג איסורא בין בחיותא בין בבעירא בין בעופא תרבא לא נהיג איסורא אלא בבעירא דתנן [חולין קט"ז:] חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם וחומר בדם מבחלב שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בטמאין ובטהורין ובכל המינין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ומנלן דתרבא לא נהיג איסוריה אלא בבעירא דכייא דכתיב כי כל אוכל חלב מכל הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה' ואע"ג דקיי"ל דחיה בכלל בהמה לסימנין שאני הכא דכתיב אשר יקריב ממנה וחיה לא חזייא לקרבן וכי לימא מר בעלי מומין לא חזו להקרבה הדר רבינהו קרא הואיל ומינן קרב דתניא [פסחים מ"ג:] כי כל אוכל חלב אין לי אלא חלב תמימין הראויים לקרבן חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמה וחלב חולין מניין ת"ל כי כל אוכל חלב וכל תרבא דלענין הקרבה קריב לגבי מזבח לענין אכילה נמי תרבא הוא ואסור מאי טעמא איסור אכילה בענין הקרבה כתיב והי ניהו תרבא דקרב דכתי' את החלב המכסה את הקרב הדא היא פריסותא ואת החלב אשר על הקרב היינו שעל המסס ובית הכוסות [חולין צ"ג.] דאמר רבי אבא א"ר יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב מאי שנא הא מדכולה כריסא משום דדמי לחלב המכסה את הקרב [שם מ"ט:] מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף [שם צ"ג.] אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירא מאי טעמא תותב קרום ונקלף הוא וזה הוא חלב שעל הדקים וחלב שעל הקיבה [שם נ'.] דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא והיינו פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דרבי ישמעאל אמר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף והאי קרום ונקלף ואסיר ורבי עקיבא סבר את החלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב קרום ונקלף הוא דעל יתרא רב אויא אמר רב מקמצין והכא נהגו בו איסור. חלב שעל גבי הכליו' היינו תרבא דצדייתא. שעל גבי הכסלים היינו תרבא דאקליבוסתא היכא דליפן אטמתא [חולין צ"ג.] א"ר אבא אמר רבי שמואל תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הכסלים אליה אע"ג דלעניין הקרבה חלב היא לעניין אכילה רחמנא שריה מאי טעמא דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו למאי איצטריך אי לאפוקי חיה מאשר יקריב ממנה נפקא אלא מאי קאמר (אמר) רחמנא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו אמרתי לך לענין אכילה אליה שריא כיון דבשור (וכשב) ועז להקרבה לגבי מזבח לא חזייא ואי דבר השוה לכל מותר דתנו רבנן [פסחים צ"ו:] כשב לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר אם עז הפסיק העניין לימד על העז שאינה טעונה אליה ואשתרייא לה באכילה דכשב נמי שריא דהא אינו שוה [חולין צ"ג.] אמר אביי ואי תימא רב יהודה חמשה חוטי איכא בחיותא ואסירי ובעי למשקלינון דכפלי ודכולייתא ודטחלא משום תרבא ובעו למשליכינהו לכולהו. דידא ודלועא משום דמא ואי פסיק להו נמי מידב דייבי אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי איכא בחיותא דטחלי ודכפלי ודכולייא אסור משום תרבא ובעי למקליפינהו דביעי ודמוקרי משום דמא [שם ח':] ואמר אמימר משמיה דרב פפא לא ליסחוף איניש כפלי עילויה בישרא דדייב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריץ להו נמי בלעו כפלי גופייהו מתרבא קרמא איכא בין תרבא לכפלי אי הכי תרבא גופיה נמי קרמא אית ליה רכיך ומימרטט. ברם צריך אילו טבח שנמצאת אחריו חלב [כי] (מי) מעברינן ליה מהו שיעוריה בכזית או אפילו בכשעורה ת"ש [שם צ"ג:] דאיתמר טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר בכשעורה ורבי יוחנן אמר בכזית אמר רב פפא לא פליגי כאן להלקותו וכאן לעברו אמר מר זוטרא בכזית אפילו בשנים ושלשה מקומות כשעורה במקום אחד והילכתא להלקותו ולעברו בכזית להלקותו בכשעורה.
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא בין דבעירא בין דחיותא בין דעופא דכתיב וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה דם שהנפש יוצא בו ענוש עליו כרת דם התמצית ודם האיברים קאי עלייהו בלאו [כריתות ד':] דאמר רבא חמשה לאוין בדם למה לי חד לדם חולין וחד לדם מוקדשין וחד לדם התמצית וחד לדם האיברים וחד לדם כיסוי רק את דמו למאי אתא לכי [בכורות ט"ו.] דא"ל רב פפא לאביי אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בהן ולא איסור חלב יכול אף דם כן ת"ל רק את דמו לא תאכל. רק חזק לבלתי אכול הדם למאי אתא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו וכי אסיר דם איברים היכא דפריש אבל היכא דלא פריש שרי מיכליה באומצא ולית לן בה והא מיזרקי אע"ג דלא פריש אסור [חולין צ"ג.] דאמר רבא אמר שמואל חוטין שביד אסורין והיכא דקא בעי מירמא בישרא בקדירה אסיר עד דמלח ליה [שם קי"ג.] דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד דמולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה.
<h2>דף צה.</h2>
שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל ספק איסורא היכי דמי כגון חתיכת חלב וחתיכת שומן דאי ערבו בהדדי ולא ידיע הידא דחלב הידא דשומן אי נמי חתיכה אחת ספק חלב הוא ספק שומן הוא ואשכחנן דאחמר קוב"ה בספק טפי מן ודאי דאילו ודאי אכל חלב בשוגג מביא קרבן חטאת אפילו בת דנקא ואילו שגג ואכל ספק מביא אשם בכסף שקלים אחמר רחמנא בספק כי היכי דניבדלי מיניה שנאמר ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו ואילו היכא דשחט ומספקא ליה אי שהא כשיעור דמטרפא אי לא אסירא דתניא [חולין י'. כ"ח.] זה מעשה היה ואמר כל ספק בשחיטה טריפה ואילו מאן דאבד ליה גדיא או תרנגולא ואזל ואשכחינון בבייתיה דישראל שרו מאי טעמא זיל בתר רובא ורוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן ודאי אשכחינהו דשחיטי ושדו באשפה כיון דמנבלא אמרי' האי איטרופי איטרוף ושדנהו לכלבי דתניא [חולין י"ב.] הרי שאבדה גדיו או תרנגולתו ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר אמר רבי נראין דבריו של רבי יהודה כשמצאן באשפה ודבריו של רבי חנינא כשמצאן בבית ואי אישתכח בדוכתא דמטנפא ולא מטנפא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי [ב"מ כ"ד:] ואמר דבמי התירו משום שחיטה כדרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ואילו מתא דאית ביה תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילתא ואזל וזבן מחדא מנייהו ולא ידע אי מן הנך דהיתירא אי מן ההיא דאיסורא זבן אסיר ולא אזלינן בתר רובא כיון דקביע איסורא כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ודאי אייתי עורב בישרא ושדא ולא ידע אי מן הנהו דהיתירא אי מההוא דאיסורא ומשכח לה ישראל ולאו דוכתא דקביע איסורא הוא אמרינן כל דפריש מרובה פריש ושרי כדתנן [פסחים ט': כתובות ט"ו. חולין צ"ה. נדה י"ח.] תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע אי מן הנך דהיתירא אי מההיא דאסורא אסיר ובנמצא הלך אחר הרוב ואילו חיותא דדרסה דובא או אריא אסירא ואי לא ידע אי מטא אי לא מטא דהוויא ליה ספק דרוסה בזכר אסור כל שנים עשר חודש ובנקבה עד שתלד ואי איערב ספק דרוסה אפילו בריבוא כולן אסורות ודאי איבדר מנהון רובא לחדא דוכתא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא בהך רובא איתיה והנך מיעוטא שריין ודאי מישקל חוטרא ובדרינון לא גזירה דילמא אתו למישקל מקבוע איסורא ומיכל כדתנן [זבחים ע'.] כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן [זבחים ע"ג:] וקשיא לן ליקשינהי וליניידי וכל דפריש מרובא פריש ואמר רבא גזירה דילמא אתי למישקל מקבוע ואקרובי ואילו היכא דאיכא שתי חנויות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה והא קיימא בהך גיסא דמתא והא קיימא בהך גיסא דמתא ואשתכח בשר ולא ידיע אי מן הכא אי מן הכא ודאי ליכא רובא זיל בתר קרוב דרחמנא אמר זיל בתר קרוב שנאמר והיתה העיר הקרובה אל החלל.
<h2>דף קטז:</h2>
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא ותרבא דכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו דמא נהיג איסורא בין בחיותא בין בבעירא בין בעופא תרבא לא נהיג איסורא אלא בבעירא דתנן [חולין קט"ז:] חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם וחומר בדם מבחלב שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בטמאין ובטהורין ובכל המינין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ומנלן דתרבא לא נהיג איסוריה אלא בבעירא דכייא דכתיב כי כל אוכל חלב מכל הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה' ואע"ג דקיי"ל דחיה בכלל בהמה לסימנין שאני הכא דכתיב אשר יקריב ממנה וחיה לא חזייא לקרבן וכי לימא מר בעלי מומין לא חזו להקרבה הדר רבינהו קרא הואיל ומינן קרב דתניא [פסחים מ"ג:] כי כל אוכל חלב אין לי אלא חלב תמימין הראויים לקרבן חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמה וחלב חולין מניין ת"ל כי כל אוכל חלב וכל תרבא דלענין הקרבה קריב לגבי מזבח לענין אכילה נמי תרבא הוא ואסור מאי טעמא איסור אכילה בענין הקרבה כתיב והי ניהו תרבא דקרב דכתי' את החלב המכסה את הקרב הדא היא פריסותא ואת החלב אשר על הקרב היינו שעל המסס ובית הכוסות [חולין צ"ג.] דאמר רבי אבא א"ר יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב מאי שנא הא מדכולה כריסא משום דדמי לחלב המכסה את הקרב [שם מ"ט:] מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף [שם צ"ג.] אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירא מאי טעמא תותב קרום ונקלף הוא וזה הוא חלב שעל הדקים וחלב שעל הקיבה [שם נ'.] דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא והיינו פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דרבי ישמעאל אמר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף והאי קרום ונקלף ואסיר ורבי עקיבא סבר את החלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב קרום ונקלף הוא דעל יתרא רב אויא אמר רב מקמצין והכא נהגו בו איסור. חלב שעל גבי הכליו' היינו תרבא דצדייתא. שעל גבי הכסלים היינו תרבא דאקליבוסתא היכא דליפן אטמתא [חולין צ"ג.] א"ר אבא אמר רבי שמואל תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הכסלים אליה אע"ג דלעניין הקרבה חלב היא לעניין אכילה רחמנא שריה מאי טעמא דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו למאי איצטריך אי לאפוקי חיה מאשר יקריב ממנה נפקא אלא מאי קאמר (אמר) רחמנא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו אמרתי לך לענין אכילה אליה שריא כיון דבשור (וכשב) ועז להקרבה לגבי מזבח לא חזייא ואי דבר השוה לכל מותר דתנו רבנן [פסחים צ"ו:] כשב לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר אם עז הפסיק העניין לימד על העז שאינה טעונה אליה ואשתרייא לה באכילה דכשב נמי שריא דהא אינו שוה [חולין צ"ג.] אמר אביי ואי תימא רב יהודה חמשה חוטי איכא בחיותא ואסירי ובעי למשקלינון דכפלי ודכולייתא ודטחלא משום תרבא ובעו למשליכינהו לכולהו. דידא ודלועא משום דמא ואי פסיק להו נמי מידב דייבי אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי איכא בחיותא דטחלי ודכפלי ודכולייא אסור משום תרבא ובעי למקליפינהו דביעי ודמוקרי משום דמא [שם ח':] ואמר אמימר משמיה דרב פפא לא ליסחוף איניש כפלי עילויה בישרא דדייב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריץ להו נמי בלעו כפלי גופייהו מתרבא קרמא איכא בין תרבא לכפלי אי הכי תרבא גופיה נמי קרמא אית ליה רכיך ומימרטט. ברם צריך אילו טבח שנמצאת אחריו חלב [כי] (מי) מעברינן ליה מהו שיעוריה בכזית או אפילו בכשעורה ת"ש [שם צ"ג:] דאיתמר טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר בכשעורה ורבי יוחנן אמר בכזית אמר רב פפא לא פליגי כאן להלקותו וכאן לעברו אמר מר זוטרא בכזית אפילו בשנים ושלשה מקומות כשעורה במקום אחד והילכתא להלקותו ולעברו בכזית להלקותו בכשעורה.
